<h1>אגרות הרמ"ה — תשובת רבינו אהרן ב"ר משולם מלוניל לרמ"ה</h1>
<h2>דף לג:</h2>
ואשר חרפת וגדפת בענין המגדף וכתבת "הא ודאי טעותא ואשתמטיה מתני' דתנן בפרק שבועת העדות", נסכלת ותשגה הרבה מאד. כי מן המשנה אשר חשבת שנעלמה ממנו ומעיניו נסתרה היא היתה לו לעזרה. וממנה ראייתו החזקה והברורה. כתב רבינו הרב (רמב"ם) אין המגדף חייב סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות שהוא אלף דלת נון יוד ויברך אותו בשם מן השמות שאינן נמחקין. ואתה כתבת הא ודאי טעותא הוא ואשתמטיה מתני' דתנן בפ' שבועת העדות (ל"ה ע"א) המקלל בכולן חייב דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין, וקא מפרשת דהמקלל בכולן חוזר על שם אלף דלת שרוצה לומר אלף דלת נון יוד ועל שם יוד הא לחודיא ועל שין דלת יוד ועל כל הכינויין דר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין בכולן וקא סלקא דעתיך דאפילו באלף דלת נון יוד פטרי רבנן. ולא היא. דהמקלל בכולן דפליגי ר"מ ורבנן דר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין אכל הכנויין קאי ולאו בשם אלף דלת נון יוד קאי. והכי פירושא דמתני' לדברי רבינו הרב, המקלל בכולן, פי' המברך את השם בכולן כדקיימא לן דבעינן שם בשם וקאמר המברך שם בשם בכולן ואפילו כנוי בכנוי חייב דברי ר"מ כדקא ילפינן בגמרא וחכמים פוטרין אכנוי בכנוי, כדקאמרינן בגמ' (שם ל"ו ע"א סנה' נ"ו ע"א) מנא הני מילי דת"ר איש איש כי יקלל א-להיו מה ת"ל לפי שנאמר ונוקב שם ה' וגו' עד מניין לרבות את הכנויין ת"ל כי יקלל א-להיו מכל מקום וחכמים אומרים על שם המיוחד במיתה, כלומר המברך שם המיוחד במיתה ואפילו יברכהו באחד מן הכנויין ובלבד שיברך שם המיוחד אבל אם יברך שם הכנוי באזהרה דכתיב א-להים לא תקלל, והלכה כחכמים. וטעמייהו דרבנן דכתיב ונוקב שם ה' מות יומת היינו שם המיוחד המתברך דכתיב ביה ה'. וס"ל לרבינו הרב דבין שם הנקרא אלף דלת ובין שם הנכתב יוד הא נקרא שם המיוחד והמברך אותו חייב מיתה וכתיב בנקבו שם יומת ולא כתיב ביה ה', דהיינו אפילו אחד מן הכנויין שיברך בו חייב מיתה. דמהאי קרא נפקא לן עד שיברך שם בשם. והיינו דאמרי' גבי המקלל אביו ואמו בכולן כלומר בכל הכנויין ר"מ מחייב וחכמים פוטרין, דאמרי' בגמ' מאן חכמים, כלומר דהני רבנן ודאי לאו רבנן דמתני' דלעיל הוא דהא סבירא להו לרבנן דהיכא דלא כתיב ביה ה' לאו שם המיוחד הוא אע"ג דכתיב ביה שם כל שכן גבי אביו ואמו דלא כתיב ביה שם כלל דלא בעינן שם המיוחד, ומשני ר' מנחם בר' יוסי היא דלא סבירא ליה דבעינן שם בשם ומיתר ליה בנקבו שם ומפרש ליה גבי אביו ואמו דבעינן שיקללם בשם ואע"ג דכתיב ומקלל אביו ואמו בסתמא. ולית הלכתא כר' מנחם בר' יוסי דלא בעינן שם בשם אלא כרבנן דסבירא להו ונוקב שם ה' היינו שם המתברך בשם המיוחד, ובנקבו שם דהיינו שם המברך אפילו בכינוי. והאי דאמרינן בגמרא (שם) עד שיברך שם בשם לאו כי הדדי נינהו וכן יכה יוסי את יוסי לאו כי הדדי נינהו דוקא. והמקרא מוכיח דכתיב ונוקב שם ה' ובסופו כתיב בנקבו שם סתמא כדפרישית. ועוד איכא למימר דס"ל לרבינו הרב דכי קאמרי בגמרא (סנהדרין ס' ע"א) שמע מינה שם בן ארבע אותיות נמי שם הוא, בשם אלף דלת קאמר, דלא בעינן שם רבא דהיינו יוד הא דהוא שם העצם. ולא נראה לו לפרש שם רבא בן ארבעים ושתים כמו שפירשו המפרשים, דהיכי סלקא דעתין דבשם של יוד הא לא ליחייב והא כתוב בתורה הוא ולא שם בן ארבעים ושתים. ואם תפקח עינך להבין בסוד השמות על הדרכים אשר פירש רבינו הרב בספר מורה הנבוכים (ח"א פס"א—ס"ד) אז תדע ותשכיל ותבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא. ואיך מלאך לבך לאמר טעות היא בידו, שהרי רבינו הרב שם לבו על שני הפרושים באמרו בספרו (שם) ויש אומרים שאינו חייב אלא על שם יוד הא ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל. נמצא כי עמד לבבו על אם הדרכים והטובה בעיניו פִנ0ה וְסִקַל, והכל בפלס חכמתו ובמאזני דעתו שקל. זאת היא בעיני דעת רבינו הרב ופירוש דבר המשנה וטעמו. וגם רש"י נסכם עמו. ואם תעלה על לב איש רוח אחרת לפרש ההלכה בדרך אחרת, יוכל להפוך בה ולהפך בה. דלפום צערא אגרא, ושבעים פנים לתורה. אך אמנם כי טוב לשתות יין ישן מאשכולות בשֵלות מיין חדש מענבים קהות ועוללות.
